<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' פסח</h1>
<h2>דף ב.</h2>
תנו רבנן ושמרתם את היום הזה לדרתיכם שמריהו מלפניו מיאור ארבעה עשר מיכן אמרו אור ארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר, ואין בודקין לא לאור חמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אילא לאור הנר ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר בעת ההיא אחפש את ירושלם בנירות, ואמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין כולם בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה.
<h2>דף ה:</h2>
ודאי גוי שהפקיד אצל ישראל אי קביל ישראל עליה נטירותא כיון דאי פשע ביה ונגנב או אבד מחיב לשלומי מחיב לבעוריה ואי נטירותא ברשותא דגוי היא דאמ' ליה הא ביתא קמך לא מחיב לבעוריה, דתנו רבנן שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם מה תל' לו' והלא כבר נאמר ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבולך, לפי שנא' לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה שלאחירים ושלגבוה יכול יטמין או יקביל פקדונות מן הגוי, תל' לו' לא יראה לך שאר, ואין לי אילא בגוי שלא כיבשתו ואינו שרוי עמך בחצר גוי שכבשתו ושרוי עמך בחצר מניין, תלמ' לו' שאר לא ימצא בבתיכם, ואין לי אילא בבתים בבורות בשיחין ובמערות מניין תלמ' לומ' בכל גבולך, ועד איין אני אומ' בבתים עובר בבל יראה ובבל ימצא ובבל יטמין ובבל יקביל פקדונות מן הגוי, בגבולים שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה שלאחירים ושלגבוה, ומניין ליתין את האמור שלזה בזה ואת האמור שלזה בזה תל' לו' שאר שאר לגזירה שוה נאמר שאר בבתים נאמר שאר בגבולים מה שאר האמור בבתים עובר בבל יראה ובבל ימצא ובבל יטמין ובבל יקביל פקדונות מן הגוי, אף שאר האמור בגבולים עובר בבל יראה ובבל ימצא ובבל יטמין ובבל יקביל פקדונות מן הגוי, ומה שאר האמור בגבולים שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה שלאחירים ושלגבוה אף שאר האמור בבתים שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה שלאחירים ושלגבוה, אמ' להו ראבא לבני מהוזא בערו חמירא דבני חילא דכיון דאי מיגניב מיחיביתו לשלומי כדידכון דאמי ואסיר בבל יראה ובבל ימצא.
ומאן דבאעי למיזל בספינתא או לדוכתא רחיקתא ואיכא בתי דקימין בתחמיה דליכא דאית ליה רשותא למיעל להתם, אי מיקמי תלתין יומי קא אזיל דאכתי לא איחיב במילי דפסח לא צריך למיבדק והדר מיזל, או בגו תלתין יומי קא אזיל דאיחיב ליה במלי דפסח צריך למיבדק והדר מיזל, דאמ' רב יהודה אמ' רב המפריש והיוצא בשיארא בתוך שלשים יום זקוק לבער קודם שלשים יום אינו זקוק לבער. אמ' ראבא הא דאמרת קודם שלשים יום אינו זקוק לבער לא אמרן אילא בשאין דעתו לחזור אבל דעתו לחזור אפילו מראש השנה זקוק לבער, ואזדא ראבא לטעמיה דאמ' ראבא העושה ביתו אוצר וחתימא בביה ואין דעתו לפנותו בתוך שלשים יום זקוק לבער קודים שלשים יום כי מטיא זימניה אינו זקוק לבער ובביטול סאגי ליה ודוקא בשאין דעתו לפנותו אבל דעתו לפנותו אפילו מתחלת השנה זקוק לבער.
<h2>דף ו.</h2>
תנו רבנן גוי שניכנס לחצירו שלישראל ובציק בידו אינו זקוק לבער הפקידו אצלו זקוק לבער ייחד לו בית אינו זקוק לבער מאי טעמא לאו ברשותיה מחת, אמר רב יהודה אמ' רב חמיצו שלגוי עושה לו מחיצה מישום הכיר אמ' ראבא ואם שלהקדש הוא אינו צריך מאי טעמא מיבדל בדילי מיניה. ואמ' רב יהודה אמ' רב המוצא חמץ בתוך ביתו כופה עליה את הכלי אמ' ראבא ואם שלהקדש הוא אינו צריך מאי טעמא מבדל בדילי מיניה.
<h2>דף ו:</h2>
והיכא דאיתיה באורחא ומדכר דאית ליה חמץ בביתא מקמי שש שעות ומבטיל ליה שפיר דאמי אבל לבתר שש שעות לא סאגי ליה בביטול דלאו ברשותיה קאים, דאמ' ר' אלעזר מישום רבי ישמעאל שני דברים אינן ברשותו שלאדם ועשאן הכתוב כמין ברשותו ואילו הן בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה דכת' לא תשחט על חמץ דם זבחי.
<h2>דף ז.</h2>
מאי מבריך אשר קידשנו במצו[תיו] וצונו על ביעור חמץ ובדיק, ובתר דבדיק מבטיל ליה דכת' תשב[יתו ולימא] כל חמץ שיש בבית הזה דלא חזיתיה ניבטל ניהוי עפרא, [וכיון] דבט[ליה] אי משתכח לבתר האכי וחאזי ליה לא מיחיב עליה בבל יראה ובבל ימצא, והיכא דבדק ושייר ארבעי חמיש ריפאתא וחסרא חדא ריפתא מניה צריך למיהדר מיבדק אימור שמא עכבר או חולדה לקחן.
<h2>דף ח.</h2>
תנו רבנן חורי הבית העליונים והתחתונים ואמצעיים צריכין בדיקה גג היציע וגג המגדל ורפת שלבקר ולולין ומתבן ואוצרות יין ואוצרות שמן כולן אין צריכות בדיקה, חור שבין אדם לחבירו זה בודק עד מקום שידו מגעת וזה בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו, חור שבין יהודי לארמי בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו, פלומו אומר כל עצמו אינו בודק מפני הסכנה שלא יאמר הגוי כשפים הוא עושה לי.
אמ' מר אוצרות יין אין צריכות בדיקה אילא במה אמרו שתי שורות במרתף מקום שמכניסין לו חמץ ובמיסתפק מיהן, תאני רבי חייא עשו אוצרות שכר בבבל כאוצרות יין בארץ ישראל ובמיסתפק מיהן. אמ' רב חיסדא בי דגין צריכין בדיקה והתניא בי דגין אין צריכין בדיקה לא קשיא הא ברברבי הא בזוטרי. אמ' ראבא בר רב חונא בי תמרי ובי ציבי צריך בדיקה, אמ' רב פפא בי מלחי ובי קירי צריך בדיקה, אמ' ראבא חצר אינה צריכא בדיקה מפני שהעורבים מצויין שם.
<h2>דף יא:</h2>
ומחיבים לבעורי חמירא מיסוף ארבע שעות לארבסר דתנן רבי יהודה אומ' אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחלת שש, מאי טעמא גזירה משום יום המעונן דאי שרית ליה למיכל בחמש זמנין דאתיא שבע ואמ' אכתי חמש אינין, באכילה אחמרו רבנן בהנאה לא אחמרו רבנן שש אין חמש לא, וכי תימא אי משום יום המעונן אפילו ארבעי נמי אמר רב פפא ארבע זמן סעודה לכל היא, (אמ' רב פפא ארבע זמן סעודה לכל היא), אמ' רב נחמן אמ' רב הלכה כר' יהודה.
<h2>דף יג.</h2>
ומאן דאפקיד גביה ישראל חמץ וליתיה למאריה למישקליה נאטר ליה עד ארבע שעי דארבסר דחזי לאכילה דילמא אתי ובעי ליה, ודאי שלים ארבע שעי ולא אתא, במיעל חמיש מזבין ליה לגוים, ואי לא מזבין ליה אף על גב דלא קביל עליה אחריות שריף ליה שהכל מצווין עליו לבערו.
<h2>דף כח:</h2>
וכי היכא דחמץ אסיר באכילה הני שבעה יומי ותמני שעי בהנאה נמי אסיר דתניא מניין לאכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בלא תיעשה שנ' לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות, ואמ' רב גידל אמ' רב המקדש משש שעות ולמעלה אפילו בחיטי קורדנאתא אין חוששין לקידושיו, דהיכא דינפל מיא עליהי אע"ג דשרירן חישינן דילמא בלע להי מיא והויא להי חמץ וחמץ אסורי הנאה הוא [ומאן] דמקדיש באיסורי הנאה קידושיה לית קידושין, ואע"ג דמשש שעות ולמעלה איסורא דחמץ [מדרבנן] הוא דאסיר, דכל מאן דמקדיש אדעתא [דרבנן] מקדיש ואפקעינהו רבנן לקידושיה מיניה, ותנן עבר זמנו אסור בהנאתו פשיטא לא ניצרכא אילא לשש שעות דרבנן מדאמ' חזקיה מניין לחמץ בפסח שאסור בהנאה שנ' לא יאכל חמץ לא יהא בו היתיר אכילה.
<h2>דף כט:</h2>
שאר שלחטין שנפל לתוך עיסא שלחטין מאי, תא שמע דתני רבנן וזה הכלל מין במינו במשהוא ושלא במינו בנותן טעם ואיתמר עלה רב ושמואל דאמרי תרויהו כל איסורין שבתורה במינן במשהוא ושלא במינן בנותין טעם, ורבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאמרי תרויהו כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותין טעם חוץ מטבל ויין נסך שבמינן במשהוא שלא במינן בנותן טעם, מי הוא חמץ קא מיבעיא לן לישאר איסורין שבתורה מדמינן ליה ולא אסיר במשהוא, או דלמא כיון דקאיימי עליה בבל יראה ובבל ימצא ל[טבל] וליין נסך מדמינן ליה ולא שנא במינו ולא שנא שלא במינו במשהוא אסור ולא שנא בזמנו ולא שנא שלא בזמנו אחמרו ביה רבנן טפי מכל איסורין שבתורה, דהא לא אשכחנן גבי איסורין שבתורה דאסירין בראייה ואסירין בבל ימצא כחמץ שהוא אסור בבל יראה ובבל ימצא. תא שמע דהכא נמי מיפלג פליגי בה רב ושמואל ור' יוחנן, דאמ' רב חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור לאחר זמנו במינו אסור שלא במינו מותר, ושמואל אמר חמץ בזמנו במינו אסור במשהוא ולא גזר שלא במינו אטו מינו לאחר זמנו בין במינו בין שלא במינו מותר, ור' יוחנן אמ' חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור בנותן טעם לאחר זמנו בין במינו בין שלא במינו מותר.
<h2>דף ל.</h2>
אמ' ראבא הילכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור ולא קא יהיב שיעורא במילתיה למימרא דבמשהוא כרב, לאחר זמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר' שמעון, ומאי אמר ראבא הכי והא אמר ראבא רבי שמעון קנסא קניס הוא[יל] ועבר על בל יראה, הני מלי בעיניה אבל על ידי תערובת לא, ואזדא ראבא לטעמיה דאמר ראבא כי הונן בירב נהמן כי הוה נפקין שבעא יומי דפיסחא אמ' לן איתו לן חמירא מבני חילא, ותנן נמי [כ"ח, ע"א] חמץ שלנוכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ושלישראל אסור, ודגוי באכילה נמי שרי והאיי דקא תאני בהנאה משום דישראל.
אמ' רב קדירות בפסח ישבירו דילמא אתי לבשולי בהי במינו, ושמואל אמ' אל ישבירו אילא לשהינהי אחר הפסח ונעביד בהי בין במינו בין שלא במינו, והילכתא כשמואל.
<h2>דף ל:</h2>
אמ' ליה רב אשי לרב כהנא סכיני דאישתמש בהי בחמירא מאי, אמ' ליה אנא חדתאתא עאבידנא תינח מר דאית ליה איפשר כולי עלמא מאי, אמ' ליה אנא כעין חדתאתא קא אמרנא לך פרזלא מלבנו באור קתא מגעילו ברותחין ובכלי ראשון, והילכתא אידי ואידי ברותחין ובכלי ראשון, אמ' רב חונא בריה דרב יהושע ועץ פרור מגעילו ברותחין ובכלי ראשון כי בלעו כך פלטו.
ומיקמי פיסחא צריך לחוארי מאני דאישתמשו בהון חמץ בחמין כגון קידרי וכפא ופטולי וצריך למעבד להון הגעלה ברותחין והיכי אמר רב חונא מניח יורה קטנה לתוך יורה גדולה, ויורה גדולה מאי כי הא דההוא דודא דהוה לרב עקביה עבד ליה גדנפא דלישא ומלייה מיא וארתחיה אמ' ראבא מאן חכים למעבד כהאיי גונא אילא רב עקביה קא סבר כי בלעו כך פלטו מה בלעו בניצוצות אף פלטו בניצוצות, ודאי קערות תשמישן בכלי שני הוא כי נטיל מדודא ושדי עליהו שפיר דאמי, ומאני דפחארא דאשתמשו בהון חמץ כגון אגאני וקידרי [אף] על [גב] דמפליט להון שפיר אסיר לאשתמושי בהון עד לבתר פיסחא מאי טעמאי משום דפחרא לית ליה פליטה, ומאני דקוניא נמי כי דפחרא דאמו והני בורמי דיגללא כינחשא.
כל מאני דמשהו בהון חמירא בשאר ימות השנה אסיר למילש בהון מצה בפיסחא דקא אמרינן הני אגאני דבני מהוזא כיון דשבקין בהון חמירא כבית הסאור שחימוצו קשה ואסיר, ואף על גב דרויחן ואיכא למימר דשליט בהי אוירא אפילו הכי אסיר, וכי קא אמרינן אמ' רב חנן בר יצחק אמ' רב חייה בר אשי אמר שמואל כל הכילים שנישתמשו בהן חמץ בצונין מותר להישתמש בהן מצה במאנא דלאו להכי עביד ואקרו אותיבו ביה ולא שאחו בגויה, חוץ מבית השאור מפני שחימוצו קשה אמר אביי ובית החרוסת כבית הסאור שחימוצו קשה דאמי.
<h2>דף לא:</h2>
חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער רבן שמעון בן גמליאל אומ' כל שאין הכלב יכול לחפס אחריו וכמה חפיסת הכלב שלשה טפחים.
<h2>דף לה.</h2>
ולא נאפיק איניש ידי חובתיה אילא במצה שלחמשת המינין כדתנן אלו דברים שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח החטין והשעורין והכוסמין ושיבולת שועל והשיפון, כוסמין גולבא ומן חטין הוא שיפון דישרא שיבולת שועל שובלי תעלא ומין סעורין אינון.
<h2>דף לו.</h2>
אין לשין את העיסה בפסח ביין שמן ודבש מאי טעמא משום דמחמצא היא ואם לש רבן גמליאל אומר ישרף מיד וחכמין אומרין יאפה מיד ויאכל מיד, וקא אמרינן בסופה אף על פי שאין לשין בו מקטפין בו אתן לתנא קמא וחכמין אומרין את שלשין בו מקטפין בו את שאין לשין בו אין מקטפין בו ומדבריהם קמו להו רבנן דסופה דבריתא ורבן גמליאל בחדא שיטתא דיסרף מיד שמע מינה הילכתא כותיהו, והשתא קטופי נמי לא מקטפינן ביה וכל שכין דלא לישינן ביה ואם לש ישרף מיד ודקא אמרינן מי פירות אין מחמיצין ההוא ביין שמן ודבש דלית בהון מיא כלל ודוקא לילה ראשון אבל [שאר יומי לא שנא], ותרתין לילואתא קמיאתא אפילו ביין שמן ודבש לחודיה אסיר למילש משום מצה עשירה.
<h2>דף לז.</h2>
ריפתא דלא בשילא שפיר כד בצע לה נגדי חוטי מינה אסירא ואי לא שריא והילכתא כרבי מאיר דאמר כיון שהכסיפו פניו אסור וחיבין עליו.
<h2>דף לח:</h2>
ולא נפיק איניש ידי חובתיה אילא במצה דמנטר ליה מחמץ לשום מצה, והיכא דלישה לעיסה גוי חרש שוטה וקטן דלאו בני שימור נינהו אף על גב דאפייה ישראל בר דיעה ועבד ליה שימור בשעה אכילה לא נפיק ביה ידי חובתיה, ועבד ושפחה דלא טבילין אסיר להון למילשה לעיסה, ודוקא לילה ראשון אבל שאר יומי לא שנא. ואי לית ליה למיכל כולה סעידתיה מיהאייך דמנטר אכיל ברישא מיההוא דלא מנטר ולבסוף מבריך לוכל מצה אכזית דמנטר ואכיל ומבריך אמרור ואכיל והדר כריך מצה ומרור ואכיל ונפיק ידי חובתיה.
<h2>דף מב.</h2>
ואסיר למילש מצה אילא במיא ביאתי דאמ' רב יהודה אשה לא תלוש אילא במים שלנו. דרש ראבא אשה לא תלוש לא בחמה ולא בחמין ולא בחמי חמה ולא במים הגרופין ולא תגביה ידה מן התנור עד שתגמור את הפת וצריכה שני כילים אחד שמקטפת בו ואחד שמצננת בו. ומיא דמחורין ביה אגאני וקצעי דלישא מיבעי למישדנון בדוכתא דמדליאן היכא דלא מיכנפין וקימין דתנן מי תשמישו שלנחתום ישפיכו מפני שהן מחמיצין.
<h2>דף מג.</h2>
ולא מיבעיא חמץ בעיניה דאסיר אילא אפילו על ידי תערובת אסיר דתניא כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבותיכם תאכלו מצות לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי שהוא אסור יכול יהא ענוש כרית תלמוד לומ' כי כל אוכל חמץ ונכרת על חמץ גמור ענוש כרת על עירוביו בלאו דברי רבי אלעזר וחכמין אומרין על חמץ גמור דגן ענוש כרית ועל עירוביו בולא כלום, ודרשין הכי מחמצת אין לי אילא שניתחמץ מיאיליו חימצו בדבר אחיר מניין תלמ' לומ' מחמצת לא תאכל מכל מקום, ואף על גב דאמור רבנן על עירוביו בולא כלום דלא נילקי אבל איסורא מיחת מיכא איכא מאי טעמא דהא כל איסורין שבתורה על ידי עירוב מיסר אסירין, דתנן קדירה שבישל בה בשר אל יבשיל בה חלב ואם בשל בה בנותין טעם הני מילי מין ושאינו מינו דאיכא למיקם אטעמא ואפשר דטעים ליה קפילא גוי.
<h2>דף קח.</h2>
וכד אכיל מצה צריך מיזגא ומיכל מאי טעמא בההוא יומא הונן חרי, וכד שאתי נמי הני ארבעה כסי דחמרא צריך הסיבה, ונשי אף על גב דכל מצוה דקביע לה זימנא אינין פטירן, מחיבן בכל מילי דפסח כגברי לבעורי חמירא ומיכל פטירא ומישתא הני ארבעי כסי דחמרא.
שמש שאכל כזית מצה בהיסב יצא ידי חובתו.
<h2>דף קיד.</h2>
והיכא דקדיש בחד ביתא ואיצטריך לקדושי בתרין תלתא בתי בפיסחא (מקדיש) והיכי עביד, מקדיש בחד ביתא ואכיל שאר ירקי ואמר אגדתא עד גואל ישראל ושביק להון אכלין מצה ומרור וכל צרכיהון ומברכין ברכת המזון, והדר אזיל לביתא [אחרינא ומקדיש ואכיל] שאר ירקי ואמ' אגדתא עד גואל ישראל ואכיל ושתי כל צורכיה ומבריך ברכת המזון ושתי כסא דבירכתא, ואזיל לביתא קמא וגמר הילילא ולא שאתי כאסא דהילילא, והדר אזיל לביתא אחרינא וגמר הילילא ושאתי כאסא דהילילא.
<h2>דף קיד:</h2>
והיכא דלית ליה אילא חסא ולית ליה שאר ירקי היכי ליעביד אמ' רב חונא מבריך בורא פרי האדמה ואכיל וכד מאטי לוכל מרור מבריך לוכל מרור ואכיל, מתקיף ליה רב חיסדא לאחר שמילא כריסו ממנו חוזיר ומבריך עליו אילא אמ' רב חיסדא מבריך בורא פרי האדמה ולוכל מרור ואכיל וכד מאטי גבי מרור אכיל מרור בלא ברכה, והילכתא כרב חיסדא.
<h2>דף קטו.</h2>
והלין תרתין לילואתא מחיבינן למיכל מצה לחודיה בברכה והדר מרור לחודיה בברכה והדר מצה ומרור בלא ברכה מאי טעמא דכת' תאכלו מצות וכת' על מצות ומרורים יאכלוהו.
<h2>דף קטו:</h2>
נטל ידיו לטיבול ראשון צריך ליטול ידיו לטיבול שני.
אמ' רב כהנא מצה לפני כל אחד ואחד [מרור לפני כל אחד ואחד] חרוסת לפני כל אחד ואחד ואין עוקרין את השולחן אילא לפני מי שהוא אומר הגדה, ורב שימי בר אשי אמא כולהי לפני מי שהוא אומר הגדה וכין הילכתא.
והיכא דאיכא זקן או חולה דלא מצי מיכל מצה ביבישותיה תרי ליה והאוי פתיתא ואכיל ליה כי לא איתמח. והיכא דרמא מצה בקדרא ובשליה נפק ליה מתורת לחם ולא נפיק ביה ידי חובתיה דתניא רבי יוסי אומ' יוצאין ברקיק השרוי ולא במבושל אף על פי שלא נימוח. והיכא דאפא מצה על ארעא כד מנטר לה שפיר נפיק בה ידי חובתיה, דאיתמר לענין לחמא דארעא מר זוטרא קבע סעודתיה עילויה ומבריך עליה תחילה וסוף המוציא ושלש ברכות ואמר מר בר רב אשי ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח מאי טעמא לחם עוני קרינא ביה, ואי אפייה על טפקא נפיק ביה ידי חובתיה.
<h2>דף קיט:</h2>
ואכלין ושתן כל צורכיהון על פתורא, ואי אית להון מיגדאני דלא מכשירי דלחמא אינון אי פירי, מבריך על כל חד וחד מעין ברכה דידיה ואכלין וצריך לברוכי עליהון ברכה אחרונה כי דרב פפא, ואכיל בתר דאכיל כזית מצה משום דאמור רבנן אין מפטירין אחר מצה אפיקימון, ואסיר ליה למיכל שום מידעם בתר מצה ולא למשתא לבר מן כאסא דבירכתא וכסא דהלילא, ואם באעי למישתי מיא שתי.
